צלקות היפרטרופיות: גורמים, טיפולים ומניעה

צלקות היפרטרופיות הינן מצב דרמטולוגי שכיח ומצער לעתים קרובות הנובע מתהליך ריפוי פצעים לא תקין. צלקות עבות ומורמות אלה עלולות לגרום לאי נוחות פיזית ומצוקה רגשית כאחד עבור אלה שנפגעו. מאמר זה נועד לספק הבנה של צלקות היפרטרופיות על ידי בחינת הגורמים, גורמי הסיכון, הסוגים והמאפיינים שלהן. בנוסף, המאמר בוחן אפשרויות טיפול שונות, מניעתן כל הניתן וההשלכות הנפשיות והפיזיות של קיומן בגוף האדם. גורמים וגורמי סיכון להתפתחות צלקות היפרטרופיות

תהליך ריפוי פצעים בגופנו הינו סדרה מורכבת של אירועים המתרחשים בתגובה לנזק רקמתי. הוא מחולק בדרך כלל לשלושה שלבים: דלקת, התפשטות ושיפוץ. צלקות היפרטרופיות נובעות מתגובה חריגה לריפוי פצעים, במיוחד במהלך שלב השיפוץ, שבו נוצרת רקמת צלקת כשפצע מחלים. סוגים ספציפיים של תאים, כגון פיברובלסטים ומיופיברובלסטים ומולקולות איתות מסוימות, כמו גורם גדילה טרנספורמינג בטא, מעורבים כולם בריפוי פצעים ויצירת רקמה חדשה. בצלקות היפרטרופיות, תגובת תיקון זו משתבשת, מה שמוביל לייצור חריג של קולגן נוסף וירידה באלסטין, מה שגורם לצלקות עבות, מורמות וקשיחות (מקור – קליבלנד קליניק, n.d.).

הגורמים להיווצרות צלקות היפרטרופיות

מספר גורמים עלולים לתרום להתפתחות צלקות היפרטרופיות. חלק מגורמי הסיכון השכיחים ביותר כוללים:

– כוויות, במיוחד מדרגה שנייה ושלישית

– דלקת מערכתית (כל הגוף)

– ריפוי פצעים לקוי עקב זיהום גנטיקה, כמו צלקות מורמות, במיוחד קלואידים, יכולה להיות תורשתית במשפחות מסוימות (קליבלנד קליניק, לא צוין תאריך).

סוגי צלקות היפרטרופיות והמאפיינים שלהן

צלקות היפרטרופיות מתבלבלות לעתים קרובות עם קלואידים, אך ישנם הבדלים עיקריים בין השניים. שני סוגי הצלקות נובעים מתגובה חריגה לריפוי פצעים, אך צלקות היפרטרופיות נוטות להישאר בתוך גבולות הפצע המקורי, בעוד שקלואידים חורגים מאתר הפצע ופולשים לרקמה שמסביב. צלקות היפרטרופיות נוטות גם להשתפר עם הזמן, בעוד שקלואידים בדרך כלל לא נסוגים ללא טיפול.

צלקות היפרטרופיות שכיחות יותר באזורים בגוף בהם העור מתוח, כגון הגב, החזה, הכתפיים, הזרועות העליונות, המרפקים ומפרקים אחרים. עם זאת, הם יכולים להופיע בכל מקום בעור בו אירעה פציעה או נפער פצע, כגון טראומה לא מכוונת, דלקת, כוויות או חתכים כירורגיים.

טיפולים אפשריים לצלקות היפרטרופיות

קיימות אפשרויות טיפול רבות לצלקות היפרטרופיות, החל מטיפולים מקומיים שאינם פולשניים ועד התערבויות כירורגיות. עם זאת, חיוני להתאים את גישת הטיפול לצרכים והעדפות של כל מטופל. חלק מהטיפולים הנפוצים ביותר כוללים:

– יריעות או משחות ג'ל סיליקון מקומיות, שיכולות לעזור להשטיח ולרכך צלקות היפרטרופיות על ידי הפעלת לחץ קבוע ושמירה על לחות העור.

– בגדי לחץ, שיכולים להיות יעילים במיוחד לצלקות היפרטרופיות הקשורות לכוויות.

– זריקות קורטיקוסטרואידים תוך-נגעיות, שיכולות לעזור להפחית דלקת ולשטח צלקות היפרטרופיות.

– קריותרפיה, או הקפאת רקמת הצלקת, יכולה לעזור להפחית את גודל ועובי הצלקות ההיפרטרופיות.

– טיפול בלייזר, יכול לעזור לשפר את המראה והמרקם של צלקות היפרטרופיות על ידי פירוק הקולגן ברקמת הצלקת (המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי [NCBI], 2014). אפשרות טיפול מבטיחה נוספת שזכתה לתשומת לב בשנים האחרונות היא שימוש בטיפול הזרקת בוטוקס לצלקות היפרטרופיות. בוטולינום טוקסין מסוג A, המוכר בכינויו בוטוקס, הינו נוירוטוקסין הפועל על ידי חסימת שחרורו הנוירוטרנסמיטור האחראי על כיווץ השרירים. בעת הזרקתו לרקמת צלקת, הבוטוקס מסייע להרפות את מתח השריר שמתחתיה ומפחית את הלחץ המכני על הצלקת, ובכך מעכב את היווצרותן של צלקות היפרטרופיות ומשפר את מראה הצלקת.

מחקרים אחדים הדגימו את יעילותן של זריקות בוטוקס בטיפול בצלקות היפרטרופיות, במיוחד בשילוב עם טיפולים אחרים כגון זריקות של קורטיקוסטרואידים או טיפול בלייזר (NCBI,‏ 2014). עם זאת, יש להביא בחשבון את תופעות הלוואי האפשריות והסיכונים הכרוכים בזריקות בוטוקס, כגון חולשת שרירים זמנית, כאב במקום ההזרקה ואפשרות שהרעלן יתפשט לרקמות סמוכות.

מניעת היווצרותן של צלקות היפרטרופיות

מניעת התפתחותן של צלקות היפרטרופיות הינה קריטית, שכן לא קיימת אפשרות טיפול אחת יעילה במלואה. להלן מספר אסטרטגיות מניעה שיכולות לסייע בהפחתת הסיכון להיווצרות צלקות היפרטרופיות:

– טיפול נאות בפצע, הכולל שמירה על ניקיונו, לחות האזור והגנה מפני זיהום.

– שימוש בסדינים או במשחות מסיליקון ג'ל מקומיים לשמירה על הלחות ויצירת לחץ על הפצע המגליד.

– לבישת בגדי לחץ, במיוחד במקרה של כוויות.

– הימנעות מתהליכים או התערבויות מיותרות באנשים שלהם היסטוריה של צלקות היפרטרופיות.

ההשלכות הנפשיות והפיזיות של צלקות היפרטרופיות

 ההשפעה של צלקות היפרטרופיות חורגת ממראהּ הפיזי. צלקות אלה עלולות לגרום לכאב, גירוד ואי נוחות, במיוחד אם הן נוצרות מעל מפרק ומגבילות את התנועה. יתר על כן, העיוות הקוסמטי הכרוך בצלקות היפרטרופיות עלול להיות בעל השלכות פסיכולוגיות משמעותיות, כולל ירידה בערך העצמי, דימוי גוף שלילי והסתגרות חברתית (Springer, n.d.).

סיכום

צלקות היפרטרופיות הן בעיה דרמטולוגית שכיחה הנובעת מריפוי פצעים לא תקין. הבנת הסיבות, גורמי הסיכון, הסוגים והמאפיינים של צלקות אלה חיונית כדי שצוותי רפואה ומטופלים יוכלו לטפל בהתפתחותן ולמנוע אותה ביעילות. קיימות אפשרויות טיפול שונות, כולל התפקיד המתהווה של זריקות בוטוקס לטיפול בצלקות היפרטרופיות. אמצעי מניעה וטיפול בהשפעות הנפשיות והפיזיות של צלקות אלה הם גם היבטים חיוניים של טיפול מקיף באנשים הסובלים מצלקות היפרטרופיות. עם המשך המחקר וההתקדמות באפשרויות הטיפול, התקווה היא שאנשים הסובלים מצלקות היפרטרופיות יוכלו לחוות שיפור באיכות חייהם והפחתה בצלקות.

הפניות

קליבלנד קליניק. (n.d.). צלקת היפרטרופית: מהי, סיבות, טיפול. אוחזר מאתר https://my.clevelandclinic.org/health/diseases/21466-hypertrophic-scar

המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי. (2014). עדכון בנושא טיפול בצלקת היפרטרופית. אוחזר מאתר https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4129552/

ספרינגר. (n.d.). צלקות היפרטרופיות וקלואידים: התקדמות בטיפול וניהול. אוחזר מאתר https://link.springer.com/content/pdf/10.1007/s40257-022-00744-6.pdf